לדלג לתוכן

יוהנס ריבמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוהנס ריבמן
Johannes Rebmann
לידה 16 בינואר 1820
גרלינגן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באוקטובר 1876 (בגיל 56)
קורנטל-מינצ'ינגן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 4 באוקטובר 1876 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוהנס ריבמן (16 בינואר 1820 - 4 באוקטובר 1876) היה מיסיונר וחוקר גרמני. נזקפים לזכותו מעשים שונים, כולל היותו האירופי הראשון, יחד עם עמיתו יוהאן לודוויג קראפף, שנכנס לאפריקה מחופי האוקיינוס ההודי. בנוסף, הוא היה האירופי הראשון שמצא את קילימנג'רו.[1] חדשות על תגליתו של ריבמן פורסמו בידיעות של הכנסייה במאי 1849, אך התייחסו אליו כאל הוזה במשך שנים עשר השנים הבאות. החברה הגאוגרפית המלכותית בלונדון קבעה כי שלג לא יכול להיות באזור קו המשווה, קל וחומר קרחונים בקווי רוחב אלה. הם ראו בדו"ח פנטזיה של מיסיונר מוכה מלריה.[2] רק בשנת 1861 החלו החוקרים במאמציהם למדוד את הר הקילימנג'רו. משלחות שיצאה לטנזניה בין 1861 ל 1865, בראשות הברון הגרמני קארל קלאוס פון דר דקקן, אישרו את התצפיות של ריבמן. יחד עם עמיתו יוהאן לודוויג קראפף גילה גם את הר קניה.[3] עבודתם במזרח אפריקה השפיעה על משלחות עתידיות על ידי האירופאים, כולל של סר ריצ'רד ברטון, ג'ון האנינג סייפק ודייוויד ליווינגסטון. לאחר שאיבד את מרבית ראייתו, הוא נפטר מדלקת ריאות.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוהנס ריבמן - דיוקן

ריבמן נולד לאיכר ומגדל יינות מאזור שוואביה ב־16 בינואר 1820 בגרילינגן, וירטמברג. הכפר בו התגורר היה קטן, עם כ -1,500 תושבים. גם בגיל צעיר הוא שאף להיות "מטיף ומביא את הבשורה".[4][5]

מאוחר יותר, כאשר גדל ריבמן הוא בחר להתמסר לתפקיד מיסיונר, והוכשר בבזל.[6][7] בשנת 1844 למד במכללה של החברה המיסיונרית בכנסייה באיסלנגטון. בשנה שלאחר מכן הוסמך ככומר על ידי הבישוף של לונדון והיה חבר באגודה המיסיונרית של הכנסייה.[5][8] ביחד עם עמיתו המיסיונר יוהאן לודוויג קראפף, נסע ריבמן בשנת 1846 למזרח אפריקה, שם עבד באזור הנוכחי של קניה, כמו גם במקומות אחרים.

עבודתם הייתה מסובכת, והם התקשו לשכנע את ראשי השבטים לתת להם לדבר עם העם. קראפף ציין (מה שהוא כינה) את "נחשול האסלאם" שעבר באפריקה, והוא רצה לבצע איזושהי פעילות נוצרית כנגד השפעתו הדתית של האסלאם על תושבי היבשת. עם התרחבות רדיוס עבודתם של שני המיסיונרים, החלו להתפתח תוכניות למאחזים המיסיונריים הנוצריים באזור.[9]

בתקופתו באפריקה, רשם ריבמן יומן משנת 1848 ועד סוף חייו. ביומן כתב על האופן בו אמונתו בנצרות שמרה עליו ביבשת אפריקה. אזור שמעט מאוד אירופאים העזו להיכנס לפניו. ביומנו ריבמן מצטט פסוק מהתנ"ך (תהילים: 51, 12), שמשקף את אמונתו: "השיב לי שמחת ישועתך והעניק לי רוח מוכנה, לקיים אותי. "[10]

גילוי הקילימנג'רו והר קניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1848 היה ריבמן האירופאי הראשון שראה את הר קילימנג'רו. בשנה שלאחר מכן הוא ראה את הר קניה יחד עם עמיתו קראפף.[11]

ב־16 באוקטובר 1847, יצאו השניים אל תוך קניה. עימם היו שמונה אנשי שבט ומנהיג שיירות מקומי בשם בוואנה כרי. משלחת זו יצאה במטרה להקים כמה תחנות של המיסיון באזור. המסע היה מוצלח וקבוצת אנשי השבטים והמיסיונרים חזרו למומבסה ב־27 באוקטובר.

בזמן מסוים, במהלך מסעם נודע לריבמן ולקראף על הר גדול המכונה 'קילימנג'רו', שהגיע עד לעננים ואשר 'היה מכוסה בכסף'. שני הגברים, כמו רוב האירופאים באותה תקופה, היו תחת הרושם ששלג וקרח אינם יכולים להתקיים כל כך קרוב לקו המשווה, ולא הצליחו להבין את המשמעות של ההר 'שמכוסה בכסף'.[11]

עם זאת, שני המיסיונרים, שהפכו לחוקרים באותה מידה שהם היו מיסיונרים, התעניינו למדי בקילימנג'רו, וקראף ביקש את רשותו של מושל מומבסה למסע לארץ הג'אגה, עם הידוע כיום בשם צ'אגה, שחיו וחיים במורדות הקילימנג'רו. קראפף אמר למושל כי המסע הזה יהיה מוקדש לעבודה מסיונרית. קראפף למעשה לא ליווה את ריבמן במסע, ולכן רק בוואנה כרי וריבמן יצאו לקילימנג'רו ב־27 באפריל 1848.

תוך שבועיים, ריבמן והמדריך שלו היו במרחק ראייה של ההר. הוא ציין ביומנו את הצבע הלבן המוזר בפסגת הקילימנג'רו. על פי יומנו של ריבמן, המדריך שלו 'לא ידע מהו הצבע הלבן בפסגה, אבל הניח שמדובר בקור'. אז הבין ריבמן שהקילימנג'רו למעשה מכוסה בשלג. בשנת 1849 פורסמו תצפיות אלה באירופה, אך הם לא התקבלו כמהימנים על ידי מרבית הקהילה המדעית באותה תקופה ואף נחשבו תוצאה של ההזיות שנגרמו על ידי מלריה. ב־10 בנובמבר 1848 תיעד ריבמן רשומה ביומן שלו על ההר:[11]

הבוקר הבחנו בצורה ברורה מתמיד את הרי יגגה. בערך בשעה עשר דמיינתי שראיתי ענן לבן מסנוור. המדריך שלי כינה את הלבן שראיתי רק 'בארידי', קור. עם זאת, היה לי ברור לחלוטין שזה לא יכול להיות שום דבר מלבד שלג".

הר קניה התגלתה על ידי קראפף שנה מאוחר יותר, ב־3 בדצמבר 1849. גם הממצא של הר קניה התקבל בחוסר אמון באירופה. אולם הדיווח על התגליות האלה הספיק כדי לעורר חקירה נוספת באזורים אחרים באפריקה, ובכך לעורר צמיחה של ידע מדעי (בין תחומים אחרים) על אזורים, אנשים, היסטוריה וגאוגרפיה ביבשת אפריקה.[4]

עבודות אחרות באפריקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבמן שהה באפריקה כמעט שלושים שנה ברציפות. הוא שמר על שאיפתו להשפיע באמת על העמים האפריקאים, ולהשלים את משימתו כמיסיונר. הוא נזקק לסבלנות רבה. נראה כי גישתו זו הייתה הכוח המניע מאחורי שנות עבודתו הרבות ביבשת.[12]

בנוסף לביקור בקילימנג'רו, ביקרו ריבמן וקאמפף באזורים אחרים, כולל האגמים הגדולים במזרח אפריקה והר מירו. הוא אפילו התחתן עם מיסיונרית עמיתה, אנה מריה נסי מייש, עמה בילה חמש עשרה שנה בעבודות שליחות באפריקה לפני מותה בשנת 1866, ואיתה נולד לו ילד (שנפטר ימים לאחר לידתו).[13][12]

כמו כן, בתקופתו באפריקה, לאחר מסעותיו לקילימנג'רו וסביב האגמים הגדולים, הוא למד לדבר כמה שפות מקומיות, והשלים מילון (שהתחיל עמיתו לודוויג קראפף) לשפת הניקה (מיג'יקנדה),[14] מילון של סוואהילי (שאבד אך ייתכן שחומר כלשהו שולב במילון קראפף של שפת הסוהילי (1882)). הוא גם תרגם את בשורת לוק לסוואהילי.[15]

מפת "השבלול"

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת "השבלול" של מזרח אפריקה, 1856
ערך מורחב – אגם אונימאסי

בתקופתם באפריקה, קראפף וריבמן פילסו את דרכם אל פנים היבשת. הם נסעו לכמה אזורים במרכז ומזרח אפריקה, כולל מה שמכונה כיום האגמים הגדולים באפריקה. הממצא של אגם אחד גדול במיוחד (Uniamési) מתואר במפה המכונה מפת "השבלול'. היא נודעה בשם זה מכיוון שמתווה גוף המים הגדול במפה יצר צורה דומה לזו של שבלול.[16]

את הבסיס למפה הכין המיסיונר ג'ייקוב ארהרט מדוחות חבריו קרפאף וריבמן, וכן מידע מילולי שקיבל מאנשים מקומיים. ארהרט נדהם מהעובדה שחוקרים שנכנסו ליבשה בנקודות שונות מהחוף, הגיעו כולם לים גדול פנימי. בנובמבר 1854, בשעה שדיבר על הנושא עם ריבמן, "באותו הרגע, הבזיקה לשנינו ונפתרה הבעיה, מתוך ההנחה הפשוטה כי ייתכן שהשערה הגאוגרפית המקובלת עד כה הניחה שבתוך היבשה ישנה ארץ הרים אדירה. עלינו לחפש כעת עמק עצום וים פנימי."[17]על המפה שצייר ריבמן, מופיע גוף מים גדול שכולל את אגמי ויקטוריה, טנגניקה וניאסה. הם מוצגים כאגם אחד גדול מאוד.[18]

על המפה ניתן לגלות כמה פרטים מעניינים, כולל בחלק הצפון-מזרחי. הקרטוגרף התייחס לנחל הזורם לאגם ויקטוריה, שהיה ידוע אז למיסיונרים כ"האוקארווה ". הערה במפה, מתארת את מי הנחל כמתוקים מאוד, אך הכתים את השיניים בצבע צהוב חולני. הערה זו היא ככל הנראה הטקסט הידוע הראשון המתייחס למי השתייה, שנמצאו בעיקר סביב הר מירו, שיש בהן ריכוז גבוה של פלואור וגורם לצבע חום-צהוב לשיניים שלא ניתן להסירם.

הערה נוספת על מפת השבלול - "כאן מקור המג'אד [סודה]" - מספקת עדויות לכך שהסחר בסודה שמקורו באגם נטרון (ברור שלא היה ידוע אז בשם זה) כבר היה פעיל באותה תקופה.

בשנת 1855 חזר ארהרט לאירופה בגלל בריאות לקויה, ולקח עמו את המפה שלו. המפה פורסמה לראשונה ב- Calwer Missionsblatt בשנת 1855, ולאחר מכן ב- Intelligencer Missionary Mission בשנת 1856.[19] המפה נמצאת כעת בחזקת החברה המלכותית הגאוגרפית בלונדון.[16]

אחרית החיים והמוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאיבד כמעט את ראייתו מסיבות לא ידועות, חזר ריבמן לאירופה בספטמבר 1875.[20][21] הוא שב לגרמניה לראשונה מזה 29 שנה לאחר ששוכנע לעשות כן על ידי חבר מיסיונר שעבד באזור. לאחר מכן המשיך להתגורר בקורנטל ליד שטוטגרט, שם היה קרוב לחברו הוותיק קראף. באביב 1876, בעצתו של קראף, התחתן עם אלמנתו של מיסיונר אחר מהודו, לואיז ריבמן נאה דיובל.[10] הנישואין לא נמשכו זמן רב, שכן ב־4 באוקטובר 1876 נפטר רבמן מדלקת ריאות.[22]

חרוטים על מצבתו של ריבמן בבית הקברות בקורטל המילים "נשמר בזרועותיו של ישו" .

המורשת שהשאיר אחריו נשמרת על ידי קרן יוהנס ריבמן, חברה דתית המוקדשת לריבמן ולזכרו. עבודתו של ריבמן באפריקה, הן כמיסיונר והן כחוקר, איפשרה לאירופאים אחרים ללכת בעקבותיו.[22]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוהנס ריבמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Rebmann, J., 1858, “Bericht einer Reise zum Kilimandscharo”, in J. L. Krapf, Reisen in Ost-Afrika ausgeführt in den Jahren 1837-55. Stuttgard, Kornthal.
  2. ^ PG and TANAPA, 2000, Kilimanjaro: Africa’s Beacon. Harare, African Publishing Group (International) and Tanzania National Parks (Tanapa), 2nd edition.
  3. ^ Fitzpatrick, Mary Tanzania (2005)
  4. ^ 1 2 "Johannes Rebmann". Encyclopædia Britannica. Retrieved June 2, 2009.
  5. ^ 1 2 "Childhood and youth". Johannes Rebmann Foundation. Retrieved June 2, 2009.
  6. ^ Ernst Dammann (1994). "Rebmann, Johannes". In Bautz, Traugott (ed.). Biographisch-Bibliographisches Kirchenlexikon (BBKL) (in German). 7. Herzberg: Bautz. cols. 1457–1458
  7. ^ "Die Johannes-Rebmann-Stiftung ermöglichte die Restaurierung des Rebmann-Hauses". Stadt Gurlingen (in German). Retrieved June 2, 2009.
  8. ^ "The Church Missionary Atlas (Church Missionary Society)". Adam Matthew Digital. 1896. pp. 67–76. Retrieved 19 October 2015.
  9. ^ "Time as a Missionary". Johannes Rebmann Foundation. Retrieved June 2, 2009
  10. ^ 1 2 "Discoverer and explorer". Johannes Rebmann Foundation. Retrieved June 2, 2009.
  11. ^ 1 2 3 "Johannes Rebmann". ntz.info. Retrieved June 2, 2009.
  12. ^ 1 2 "Missionaries from Gerlingen/Germany: Johannes Rebmann". Johannes Rebmann Foundation. Retrieved June 2, 2009.
  13. ^ Paas, Steven (2011). Johannes Rebmann: A Servant of God in Africa Before the Rise of Western Colonialism, 276 pages, Nűrnberg: Verlag fűr Theologie und Wissenschaft.,pp. 151-171
  14. ^ .L. Krapf, J. Rebmann A Nika-English Dictionary, 1877.
  15. ^ Rev. John Rebman, Dictionary of the Kiniassa Language, Basle 1877, reprinted Gregg Press, 1967; see Goodson (2011).
  16. ^ 1 2 "Johannes Rebmann". ntz.info. Retrieved June 2, 2009.
  17. ^ Godsall, Jon R. (2008). The Tangled Web: A Life of Sir Richard Burton. Troubador Publishing Ltd. p. 147. ISBN 978-1-906510-42-8. Retrieved 2013-09-10
  18. ^ Bursik, Heinrich (2008). "Wissenschaft u. Mission soll sich aufs innigste miteinander befreunden" (PDF). Universität Wien. p. 76. Archived from the original (PDF) on 2015-02-18.
  19. ^ Heldring, J.W. (2011). The Killing of Dr. Albrecht Roscher. Xlibris Corporation. p. 68. ISBN 978-1-4653-6786-0. Retrieved 2013-09-10
  20. ^ "Late in Rebmann's life". Johannes Rebmann Foundation. Retrieved June 2, 2009.
  21. ^ "The Church Missionary Gleaner, January 1876". The Rev. J. Rebmann. Adam Matthew Digital. Retrieved 24 October 2015.
  22. ^ 1 2 "Late in Rebmann's life". Johannes Rebmann Foundation. Retrieved June 2, 2009.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יוהנס_ריבמן&oldid=37959671"